איך מצליחים לצאת מהתייחסות ילדותית-יצרית?

זה דבר שבטח יצא לך להכיר על עצמך ומובן שאנחנו פוגשים בו ונתקלים בו כמעט בכל תהליך טיפולי וייעוצי:   הוא כבר מבין ויודע היטב כמה זה לא נכון, איזו טעות זו, ואיזה נזקים זה גורם לו, אבל עדיין לא מצליח להפסיק, וחוזר שוב ושוב על אותה התנהגות מזיקה.   הרבה פעמים, הסיבה לקיבעון הזה היא, ההשפעה של גירויים גופניים, תאוות ויצרים, וחוסר ההצלחה לשלוט בהם, ולהתנהג לאור (תרתי משמע...) ההבנה, השכל, הנשמה...   באופן אולי קיצוני יותר, הרבה אסכולות של הפסיכולוגיה המערבית מפרשות כמעט את כל הבעיות הנפשיות כנובעות מתסכולים ותסבוכים של היצריות, ובעיקר היצר המיני.   האם זה נכון? מה אפשר לעשות?   דרך אחת, שהייתה מקובלת מאד בעולם בכלל, ובעולמם של המקובלים בפרט, היא הדרך של ההתנזרות, הסיגופים והתעניות, שגורמים לאדם להתרחק מהטבע הייצרי שלו, ובעצם לזכך את הגוף, ולהפוך אותו לגורם שכבר לא מפריע לעבודה הרוחנית.   האם זה מתאים לנו?   רבי אלימלך מליז'אנסק, שהיום (יום שישי) הוא יום ההילולא שלו, נהג בעצמו הרבה סיגופים ותעניות, אבל אמר שנאמר לו מהשמים, שהוא האחרון שנכון לו לנהוג כך.   כששאל אותו אחד החסידים "הרי הבעל שם טוב היה נוהג להרבות בתעניות"!?   ענה לא רבי אלימלך:   בכל מוצאי שבת היה הבעש"ט לוקח כד מים ושישה כיכרות לחם בשקו והיה הולך אל המקום שבו נהג להתבודד.   בכל יום אכל כיכר לחם אחת ושתה מכד המים. פעם אחת, בערב שבת, רצה הבעש"ט לשוב לביתו, וכששלח ידו אל השק הרגיש כי השק כבד, ויהי הדבר לפלא בעיניו.   פתח הבעש"ט את השק וראה והנה ששת כיכרות הלחם עודן בשק, שכן כל השבוע עסק הבעש"ט בתורת הנסתר והתרחק מן הגשמיות עד כדי כך ששכח לאכול ולשתות.   "באופן כזה מותר להתענות", אמר רבי אלימלך, "רק כשנשכח העולם הזה ומסתלק מן העין, עד שממילא אין אוכלים ואין שותים – כפי שעשה הבעש"ט   ומה היחס השלם יותר אל הגוף ואל הגשמיות?   רבי אלימלך מסביר את המשמעות העמוקה של החמרים השונים מהם נעשה המשכן, המוזכרים בפרשת השבוע שלנו – פרשת כי תשא – זהב, כסף ונחושת.   זהב – היא עבודת ההכנעה של האדם כסף – היא העבודה של הכיסופים, האהבה, והתשוקה לה'. ונחושת – היא העבודה של הפיכת הנחש של התאווה והיצר לחלק מעולמה של הקדושה.   החמריות והיצריות מקשות עלינו ומבלבלות אותנו, מכניסות אותנו לקטנות מוחין ואגואיסטיות, אבל אם אנחנו מצליחים לצאת קצת מהיחס הראשוני-פרימיטיבי אליהן, קצת לשלוט במקום שהן תופסות בחיים שלנו, במקום שהן תשלוטנה בנו –   הן הופכות להיות שותפות בחיים השלמים, המלאים והמכוונים שלנו. חלק הרמוני בתוך מציאות שלמה של חיים מאוזנים ועשירים של מערכות יחסים בריאות בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, בין איש לאשתו, ובכלל.     שתהיה לך שבת של אור גדול ותענוג   בזכות העבודה שלך, שמקבלת השראה מהצדיקים האמתיים,     שבת שלום,     נעם

נשלח לכתובת maretzoom.tzdm@blogger.com מהכתובת info@torathanefesh.org שולח: נעם שפירא כתובת השולח: בת עין הסרה מהרשימה | עדכון פרטים | דיווח דיוור לא מורשה רב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה