איך אפשר לשמוח השנה בל"ג בעומר?

איך אפשר להכיל את הכאב הגדול?   ויותר מזה – את המתח והניגוד הגדולים כל כך, בין שמחת רשב"י, שמחת גילוי סודות התורה, לבין הצער והכאב הגדולים נוכח האסון הנורא?   לפני שנמשיך, רק מפנה את תשומת ליבך, שבסוף המייל יש הזמנה להדרכה חינמית, על התמודדות עם האתגרים האקטואליים.   וחזרה אלינו:   לפני ארבעים ואחת שנה בליל שבת, י"ז באיר, ממש יום לפני ל"ג בעומר, אירע פיגוע קשה מאד בחברון. ששה בחורי ישיבה נרצחו ליד בית הדסה, ועוד עשרות נפצעו.   זו היתה התקופה בה הרבי מליובאוויטש החל לעורר ולדחוף את ארגון תהלוכות ל"ג בעומר לילדי ישראל, וגם בקרית ארבע – חברון היו הכנות לקראת תהלוכה כזו.   במוצאי שבת, חשבו המארגנים כי בשל המצב לא שייך לקיים את התהלוכה, אבל ליתר בטחון ניסו ליצור קשר עם הרבי.   לפנות בוקר הגיעה התשובה המפתיעה של הרבי, בציטוט דין מהגמרא: "מעבירין את המת מלפני הכלה", כלומר, כשחתונה פוגשת לויה – מזיזים את הלויה, כדי לאפשר את קיום החתונה.   וכך גם כאן – צריך לסלק את האבל הצידה, כדי לקיים את השמחה החשובה של ל"ג בעומר.   טוב, צריך, אבל איך אפשר?   פרשת השבוע באה לעזרתנו!   השיא של פרשת השבוע שלנו – פרשת אמור – הוא הפסוק:   "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"   מהפסוק הזה אנחנו לומדים על המצוה לקדש את ה', אפילו במחיר החיים. היא המקור לתחושה עצמית וקיומית של יהודי, שתמיד החיים לא מובנים מאליהם, ותמיד יש משהו שיותר חשוב מהם.   אבל יש דיוק חשוב: הציווי נאמר כאן בלשון מיוחדת: "ונקדשתי", לשון "נפעל", כביכול הדבר נעשה מעצמו, ולא בפעולה אקטיבית שלנו.   מה זה אומר?   זה אומר שה"מקום" הזה בנפש, הוא מקום שמצד אחד יש בו נכונות להקרבה אין סופית, אבל מצד שני הוא גם משוחרר לגמרי מאגו, ופתוח לגמרי לפעולה שתיעשה בי, כפי רצון ה', ולאו דווקא לפי החשק שלי.   ולכן, יכול להיות שנקדש את ה' בנכונות לוותר על החיים (או לקבל באמונה כאשר זה קורה), אבל גם ייתכן מאד שמה שה' רוצה מאתנו זה לקדש את שמו בתוך החיים.   בין כך ובין כך – אני לא שם את עצמי, את הרצונות שלי, את החשק שלי (ובעצם את האגו שלי) במרכז אלא מפנה את הבמה לרצון ה'.   ואז נפתחת לנו האפשרות להיות יותר גמישים, קלים, ומסוגלים להכיל סתירות, שבין חיים להקרבה, בין כאב עמוק לשמחה קדושה.     נשלח תפילה וברכת רפואה שלמה לכל הפצועים, נחמה שלמה לכל המשפחות האבלות,   וברכה לכל עם ישראל, שנצליח גם לחוש את שמחת רשב"י, ואת קדושת השבת,   שבת שלום,   נעם       ועכשיו, לגבי ההדרכה שהזכרתי בפתח הדברים:   היכולת הזו שהזכרנו להיות יותר "קלים" וגמישים היא חשובה ומרכזית מאד לחיים שלנו.   מדברים הרבה בזמן האחרון על "חזרה לחיים", והיום זה נהיה פתאום קשה ומורכב יותר.   אבל גם בלי ההתמודדות הזו, לא תמיד קל לנו "לחזור לחיים", והרבה פעמים אנחנו מרגישים שיש לנו מעצורים, משקולות שאנחנו סוחבים, שמקשים עלינו להתקדם, לצמוח, לפרוץ, או סתם לתפקד באופן מלא.   מהם המשקולות האלה? מה עוצר אותנו? ואיך אפשר להסיר את המעצורים האלו?   כדי להצליח להתמודד עם השאלות האלה, ולהעניק לך כלים לא סתם לחזור אל השגרה אלא להתחיל באמת טוב ונכון יותר, הכנו הדרכה מיוחדת, שתתן לך את המיטב של תורת הנפש כדי לחזור באמת לחיים!   ההדרכה תתקיים אצלך על המחשב, בזום, ביום ראשון הקרוב – כ' באיר – ב 21:00 בערב.   ההדרכה ללא תשלום, אבל מספר המקומות מוגבל, אז כדאי לך להירשם כבר עכשיו.   כדי להירשם צריך ללחוץ על הקישור הזה   ועוד דבר – למה לשמור על זה לעצמך?   צריך לחשוב גם על החברים שלך! אז קדימה, שלחו את ההזמנה הזו לחברים שלכם שכולם יוכלו ליהנות מההדרכה!     >>>לחצו כאן כדי לשריין לכם מקום בהדרכה>>>

נשלח לכתובת maretzoom.tzdm@blogger.com מהכתובת info@torathanefesh.org שולח: נעם שפירא כתובת השולח: בת עין הסרה מהרשימה | עדכון פרטים | דיווח דיוור לא מורשה רב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה